צריכים עזרה? שלחו הודעה או חייגו עכשיו 03-535-3976
 כתובתנו: אלטלף 9, יהוד
משלוחים מהירים לכל חלקי הארץ!!!
0
0

צמיגים, לחץ אויר, קרקע ומה שביניהם!

שתפו ברשת:

עולה לי נוסטלגיה, בימים בהם הצבא היה רכוב על “החמישיות” )ע”ש מחלקת סיור גדודית( או בשם האמיתי “רבע
טון” או “A2 151-M ,”אותם ג’פ”סים מפורסמים תוצרת פורד האמריקאית שהקדימו בעשרות שנים את תפיסת גוף
האחוד על גבי מתלים נפרדים לכל גלגל המקובלים כיום ברוב רכבי שטח.


הוותיקים ביננו זוכרים את היכולת המדהימה שלהם למרות הספק מנוע נמוך  64 כ”ס .


הסוד של הגמד הנמוך והשטוח הזה טמון במתלים שאפשרו לו לרחף כבלרינה ובצמיגי ה-16-00.7 אותם הוא נעל.
עובדות אלו הפכו אותו לרכב חצי אמפיבי בביצות של וייאטנם, שדה קרב עיקרי אליו תוכנן במקור. צמיג גבוה, דק
במיוחד שהתלבש על ג’אנט 16 ,”צמיג אשר גורם בימנו להרבה ג’יפאים להרים גבה למראהו, 77 ס”מ גובה, 74.14
ס”מ רוחב. מצחיק, אבל מסתבר שמתכנני הרכב הבינו כבר אז מה שאחרים כיום מסרבים להבין.
דוגמה נוספת ומובהקת הינה בדמות לנד רובר מסוג “דיפנדר”, אותו רכב שטח אולטימטיבי שבגרסא הצבאית שלו
מגיע עם צמיגי 16-50.7 ואפילו כיום היפנים השכילו להלביש על הג’ימני צמיגים דקים וגבוהים, 15-80-195 .


ספק רב אם אנו כחובבי שטח או אפילו המקצוענים של 551 מבינים יותר ממתכנני רכב בארה”ב, אנגליה או יפן.
זה שבנצרת מרכיבים ג’יפים זה עדיין לא הופך אותנו למומחים גדולים.


הכי מצחיק זה לשמוע את הוויכוחים בין החבר’ה בשטח סביב המדורה בערב, וויכוחים על עובי, גודל ולא למי יש יותר
גדול וחזק! הרי זה תחום של מאצ’ו וכל אחד מח”ט אירופה לפחות.


נעשה קצת סדר בבלאגן…..
מה שמניע את הרכב זה הדרך ולא המנוע דרך הגלגלים. החיכוך הסטטי בין הגלגלים לבין הקרקע גורם לגלגל לדחוף
לאחור ובכך להזיז את הרכב לפנים.


החיכוך הסטטי אינו מושפע משטח הפנים של המישור והמגע בין שני הגופים שמונחים זה על גבי זה, אלה ממשקל
גוף הרכב, הטקסטורה והחספוס בשטח המגע ביניהם. למשל מקדם החיכוך הסטטי של צמיג יבש על משטח אספלט
יבש הוא 0.1 ועל אספלט רטוב 4.0 ללא כל קשר לרוחב הצמיג. המים על הכביש משמשים כחומר סיכה באזור המגע,
לכן מקדם החיכוך הסטטי נמוך יותר.


שום רכב לא יכול להניע את עצמו ולא משנה מה עוצמת המנוע. כל עוד אין מגע עם הקרקע, כל ניסיון להזיז את הרכב
יהיה דומה לאלוף העולם באיש ברזל שמנסה להניע את עצמו בזה שהוא מושך לחולצתו.

קרקע
מצע נתון בעל אופי, מרקם, שיפוע וחספוס המשתנים לסירוגין בתדירות גבוהה בארצנו הקטנטונת והמשופעת
בתצורות סלע ונוף מגוונים ביותר. בניגוד ל”פריז דקר” בה מחליפים צמיגים בהתאם לאופי השטח, )חול או חמדות(
אפילו באמצע התחרות, לנו אין את הפריבילגיה הזו. אנו נוסעים לרוב עם אותם צמיגים בכביש, חול, בוץ וסלע ובין
הגרומוסולים של רמת הגולן לבין החצץ האלוביאלי של דרום הנגב.
צמיגים
נעלי הבית של הרכב. גבוהים, נמוכים, עבים, צרים, שטוחים ועם או בלי קוביות. עם כל הנתונים האלו ניתן לעשות
מיקס אחד גדול ושום הכלאה ביניהם לא תהיה בלתי אפשרית. לצערי, רגולציית יתר בדומה למשטרים טוטליטריים,
מגבילה אותנו מאוד וכל מי שרוצה להכריז על קצת שפיות בתחום הופך לעבריין.
כביש, 30-70 ,50-50 , בוץ, חורף או שטח מלא ?
נתחיל בזה שבארץ אין צמיגי חורף או צמיגי שטח מלא. מה שרובנו מכנים שטח מלא הם בעצם צמיגי בוץ מסוג T Mud
דבר שני וחשוב- למספרים אין שום חשיבות כי אף אחד לא באמת בדק אותם…50-50 ??עדיין רוצה לדעת מי המציא
את הנוסחה הזו!
מידות הצמיג: ג’ימני עד 2019
לדוגמה: 205 . 15-70-205 R זה רוחב הסוליה במ”מ.
70 זה גובה הדופן באחוזים מהרוחב. %70 מ-205 .
R סוג צמיג רדיאלי…רצועות פלדה רוחביות.
15 זה קוטר הג’אנט באינץ.
לסיכום הנתונים ניתן להגדיר: רוחב 5.20 ס”מ.
גובה הדופן 35.14 ס”מ. קוטר ג’אנט 1.38 ס”מ.
גובה סף של ג’ימני עד 2018 שנעלו גלגלים כאלו הוא 19 עד הדיפרנציאל.
מידות הצמיג ג’ימני חדש: 15-80-195
רוחב 195 ס”מ. גובה הדופן 6.15 ס”מ. וקוטר ג’אנט 38

 

השוואת שתי הדוגמאות מראה שהג’ימני החדש בעל צמיד דק בס”מ אחד מהישן אף מעלה את הרכב ב-2 ס”מ בגובה
הגחון.
זוכרים את החמישיה המיתולוגית שעדיין עוברת בכל מקום עם צמיג “מצחיק” של 74.14 ס”מ רוחב? עוד נחזור אליה.
גורמים לבלאי מואץ בצמיגים:
“השחקנים” הראשיים בקטגוריה זו הם לחץ אויר לא נכון בצמיג ועומס החום הסביבתי. סגנון נהיגה, סוג הקרקע, בוץ
שהתייבש על הגלגלים, מגע עם כימיקלים וחוסר הצלבות גלגלים מדי פעם גם לא מוסיפים לבריאות ואורך החיים של
הצמיג.
לחץ אויר
בנוסף לעומס מיותר על המנוע ומכלולי הרכב, פגיעה באחיזת הכביש ובהיגוי, לחץ יתר או תת לחץ יגרמו לשחיקה
מואצת בסוליית הצמיג או בדופן. סכנת פיצוץ או פריקת הצמיג אורבות לנו בכל רגע נתון. נתון זה כל כך חשוב שישנם
גופים המשנים את לחץ האוויר לפי נוסחה של מכפלת המהירות במשקל.
חום סביבתי
לגומי, בדיוק כמו לניילון יש אורך חיי מדף. לא סתם ממליצים לנו לבדוק שנת ייצור של הצמיג גם אם הוא חדש.
תנאי חום קיצוניים והמגע עם האספלט הלוהט יכולים לקצר את חיי הצמיג בחצי. וזה לא רק לצמיגים, זה גם נזק
למנועים, גירים אוטומטים, פלסטיקה וריפוד פנים הרכב. במדינות קרות כל הרכיבים הללו מחזיקים זמן כפול ויותר
מאשר במדינות חמות.
סגנון נהיגה
בנהיגת שטח אגרסיבית הצמיג מתכווץ ומשתחרר ללא הרף. ככל שהצמיג יעשה את זה יותר במיוחד במצב של חוסר
אויר, הבלאי יהיה מואץ היותר. אחת הסיבות שאני מלמד נהיגת “גיהוץ” במצבים מסוימים היא שמירת מכלולי הרכב
והצמיגים.

 

סוג הקרקע
מוקדמים על דופן הצמיג. נסיעה מרובת חמדות הנגב במיוחד באזורים בהם הרבה אבני צור מפוזרים )תצורת מישש(
תגרום לפגיעה מואצת בסוליית הצמיג ובדופן.
נסיעה מרובה בחולות גם תגרום לקיצור אורך החיים של הצמיג. חול הוא בעצם מצבור גרגירי מינרל הקוורץ שרק
היהלום יותר קשה ממנו. גרגירים אלו חורצים בפלדה הכי קשה שיש, אז תארו לכם מה הם עושים לצמיג.
קרקע רוויה במלח או כימיקלים שונים כמו בים המלח ואזור מפעלי הפוספטים לא תורמים לביאות הצמיג.
בוץ המתייבש על הצמיג גורם לייבוש הגומי והופעת חריצים בדופן הצמיג.
מבנה הצמיג
ישנם שלושה סוגי צמיגים. רדיאלים, דיאגונלים ומעורבי מבנה. עד 1946 שהאחים מישלין המציאו את ה-R( רדיאלי( כל
הצמיגים היו דיאגונלים. ההבדל בינהם הוא בצורת הנחת סיבי הפלדה והשכבות השונות של הצמיג, לרוחב או
באלכסון. חוץ מעמידות חזקה לבלאי ושחיקה של הדופן והסוליה, הדיאגונלים לא מצטיינים ביחס לרדיאלים. כל מה
שאנו מרכיבים כיום זה R וגם בשטח זה נהדר לנו המטיילים הרגילים למרות שעדיין מייצרים את הדיאגונל לצרכים
צבאיים מיוחדים כמו את מעורבי מבנה עבור כלים הנדסיים מיוחדים.
R רדיאלי
B מבנה מעורב
דיאגונלי
לא פעם סביב המדורה כאשר הילדים כבר באוהל ואדי האלכוהול מערבבים את החושים מתפתח לו ויכוח בכל עניין
הקשור לרכב השטח. אצל שועלי הקרבות הוותיקים שידעו את פרו עולה לא פעם עניין צמיג הטיובלס לעומת צמיג עם
פנימית.
האידיאל הוא נורא פשוט, בשטח משתמשים בצמיג פנימית, בכביש בצמיג טיובלס. באחת הכניסות לואדי רם יש
“פנצ’ר מעכר” שלוקח דינר אחד להחלפת גלגל, דהיינו 20 ₪ בכניסה ועוד 20 ₪ ביציאה, סה”כ 40 ₪ ואתה מלך!
אבל מאיפה הצמיגים? מי נוסע עם 4 צמיגי ספייר על הגג? אז בואו נעשה סדר במושגים ונגיע לפשרה הכי טובה.
צמיג טיובלס-
צמיג קל, נצמד לג’אנט ללא צורך בפנימית, עמיד במהירויות גבוהות, קל לפירוק והרכבה ומאפשר התקנת חיישני לחץ
אויר. יתרונו הגדול הוא בכך שבחדירת גוף זר דרך הסוליה אין איבוד אויר מהיר במכה, דבר שלא מביא לאיבוד שליטה
על הרכב.
מסמר או כל דבר חד שחודר, נאטם בלחץ ע”י הגומי הרך ומאפשר המשך נסיעה, אפילו בלי לשים לב ימים רבים.
הפנצ’רים הפתאומיים בעידן החדש בו מהירות הנסיעה עולה בצורה מתמדת הוא דבר שהטיובלס בהחלט נותן את
המענה. כל הבטיחות הפאסיבית הזו נחמדה בכביש ובואו נראה מה בפועל קורה בשטח:

הורדת אויר, דופן הצמיג בולט החוצה ובום- אבן צור פוגעת בדופן ופוצעת אותו, האוויר יורד במכה והצמיג פסול.
אפשר לנסות איזו תולעת כזו או אחרת לפחות עד שיוצאים מהשטח. וזה מצב טוב חברים!!
המצב הרע בצמיג טיובלס מופיע בפצע גבולי בדופן שעדיין מחזיק על כרעיי תרנגולת בלחץ אוויר נמוך ומהירות נמוכה.
ואז אתה יוצא לכביש, ממלא אוויר רגיל ומתחיל לנסוע במהירות. אתם עם צמיג פצוע אנושות אבל לא שמתם לב,
מהירות עולה, הלחץ עולה והבום מגיע במכה, והיא תהיה כואבת במיוחד אם זה קורה בגלגל אחורי.
וכאן ארחיב איזה פרדוקס, איך זה שרוב התאונות בכביש “הכי טוב ומושקע” בארץ, הרי הוא כביש 6 ,נגמרות עם
הרוגים??? מסתבר שרוב התאונות בכביש זה נגרמות עקב פיצוץ צמיג המביא להתהפכות בלתי נשלטת. ורוב
התאונות האלו נגרמו עקב פיצוץ בגלגל אחורי.
צמיג עם פנימית
אומנם כבד מחברו )טיובלס(, לא ניתן לחבר מד לחץ או מערכת ניפוח נשלטת, המהירות הבטוחה לא יותר מ-130
ק”מ, כל סיכה המגיעה לפנימית משאירה אות על הג’אנט, יותר קשה להיגוי ועוד כמה חסרונות. אבל זה נכון לכביש
חברים. בשטח הסיפור שונה, אתה יכול לקבל חתכים בדופן וכל עוד אין פגיעה בפנימית הכל בסדר. נניח יש פגיעה
בפנימית, מחליפים או מתקנים וממשיכים לנסוע.
עכשיו, אחרי שהבנו שלשטח עדיף צמיג דיאגונאלי עם פנימית, אנו מבינים את גדולתם של צמיגי הג’אפס )חמישיות(
שבמשך עשרות שנים היו הרכב האולטימטיבי ברבים מצבאות העולם. עדיין יש כאלו בימח”ים.
זכרו כלל ברזל…צמיג צריך להיות דק וגבוה.
לצערי רוב הנסיעות הן בכביש. שם הטיובלס מנצח בגדול. אבל הטיובלס מלווה אותנו גם בשטח שם הוא כבר לא
כוכב. אז הפשרה הטובה ביותר זה לקחת פנימית מתאימה לצמיג שלך, לשמור אותה למקרה הצורך. היא תהיה
הפתרון הטוב ביותר.
לחץ אוויר.
חוץ מקרקע גרגירית כגון חול וחצץ, הורדת אוויר לא תתרום מאומה.
אנו צריכים נקודות לחיצה חזקים על הקרקע ולא פיזור המשקל על פני שטח רחב, דבר המביא להקטנת הלחץ על
יחידת השטח. הרכב שלו זז בעזרת חיכוך סטטי, חיכוך בו אין חשיבות לשטח פנים המגע בין שני גופים.
אז מדוע מורידים אוויר? כדי לשכך את הנסיעה, יותר נעים לגב, פחות רעידות ונזקים למכלולים, הרגשה טובה יותר.
אישית אני גם אוהב להוריד אויר לצורך זה ולא לצורך שיפור האחיזה. שם זה לא נותן כלום. מומלץ לא להוריד יותר מ-
%20 מלחץ הרגיל בכביש. מעבר לזה כבר דיברנו על הסכנות האורבות לנו בשטח.

לסיכום:
בשטח טרשים או סלעים אין צורך בהורדת אויר כלל. רוצים לרכך את הנסיעה בכל זאת? אפשר להוריד כ-%20
מניפוח הכביש.
בחול וחצץ יש להוריד %50 עד %70 מניפוח הכביש. יש להיזהר בפגיעה בדופן הצמיג או מפריקת הצמיג.
בבוץ מומלץ אפילו למלא כ-%10 יותר מניפוח הכביש.
מאחל לכם נהיגה בטוחה בתקווה שעזרתי לעשות קצת סדר בתחום.
בברכה, לייזרוביץ סורין
מדריך נהיגת שטח בכיר

צריכים עזרה?

התקשרו / שלחו הודעה או בקרו בחנות ונשמח לעזור!

אלטלף 9, יהוד | 03-535-3976 | זמינים גם בוואטסאפ

כתבות נוספות

רכבת הצראר – סורין לייזרוביץ

אני עוצם את העיניים, נשאב אל תוך מסע קסום שזורק אותי אל העבר,  אל אותו מקום בו הזמן עצר מלכת, בו קצב הנשימה מתמזג עם

צמיגים, לחץ אויר, קרקע ומה שביניהם!

עולה לי נוסטלגיה, בימים בהם הצבא היה רכוב על “החמישיות” )ע”ש מחלקת סיור גדודית( או בשם האמיתי “רבעטון” או “A2 151-M ,”אותם ג’פ”סים מפורסמים תוצרת