צריכים עזרה? שלחו הודעה או חייגו עכשיו 03-535-3976
 כתובתנו: אלטלף 9, יהוד
משלוחים מהירים לכל חלקי הארץ!!!
0
0

רכבת הצראר – סורין לייזרוביץ

שתפו ברשת:

אני עוצם את העיניים, נשאב אל תוך מסע קסום שזורק אותי אל העבר, 

אל אותו מקום בו הזמן עצר מלכת, בו קצב הנשימה מתמזג עם עלעולי העשן הנפלטים בנפיחה מלוע ארובת הקטר אל השמיים האינסופיים. באותה נקודה אני אותו ילד קטן מפעם, שנפעם מנסיעות ברכבת הקיטור, 

מדמיין שהוא רכוב על הדרקון בעל לשונות האש מסרטי האנימציה של דיסני, 

מוציא את הראש שמכוסה בפיח מהחלון ומחייך חיוך צחור, כמו מברך על הרגע הזה ועל תום הנעורים.

 

 

 בהיותי עומד מול בניין תחנת הרכבת, מבנה אבן יפיפה בן שתי קומות, ניבטות אליי דמויות שמרצדות באולם ההמתנה, כאילו חזרתי בזמן 100 שנים אחורנית. 

הסופר קרל מאי פתאום הופך עבורי שותף לחוויה, כאילו היה זה רק אתמול שהוציא את רב המכר “וינטו”, 

כאילו רק אתמול היה פה אותו לוחם אפאצ’י שכמה לשמוע שוב את קול נקישת המתכת כשהרכבת מתקרבת למסילה. הכול מסתחרר סביב, מעין נרקוזה בלתי מוסברת שגורמת לעילפון חושים. הגוף ברגיעה מוחלטת. 

 

ביפ – ביפ , הצפירה שמתנגנת באוזניי מחזירה אותי למציאות. הקטר מוביל קרונות מסע מבית שמש בואכה שפלה, ואני מספיק לנופף ביד לנהג הג’אבו. איטיות הנסיעה של הרכבת מעלה בי זיכרון – רכבת העמק במקטע העלייה מבית שאן לחיפה, אותה אחת בה התחרו ב”דרקון המתכתי” דיליזאנסים שרתומים לסוסים.

אז היו אינסוף מבנים ארכיטקטוניים, יפים, מקוריים, נוסטלגיים, מתוכם הצליחו לשרוד עשרות תחנות רכבת, מגדלי מים, גשרים ומבני תמך שעוד עומדים על תילם. 

 

אחד מאותם מבנים ניצב כאן מולנו במלוא תפארתו – מבנה תחנת רכבת דו קומתי, בעל גג שטוח )החליף את גג הרעפים המקורי במעלה השנים( וחיפוי מאבן )גובר בכל שנה מחדש על נזקי מזג האוויר(, אשר נבנה בין השנים 1916-1915 ,עת השלטון העות’מאני. 

 

המבנה ניצב במשולש מסילות הברזל שהובלו מזרחה לירושלים ודרומה לנגב, במסגרת המאמץ המלחמתי של העות’מאניים נגד כוח מצרי מסיני שהיה תחת פיקוד הבריטים. בשנת 1917 נכבשה התחנה על ידי המצרים, גג הרעפים שלה נהרס כליל בשל ההפגזות הכבדות, והטורקים נסוגו לקו שבין העוג’ות – בין מקורות הירקון למעיינות נחל ייטב בבקעה. 

 

רכבת הצראר סורין לייזרוביץ בקומת הקרקע, בחלקו הצפוני של מבנה התחנה, היה אולם נוסעים בעל שלושה פתחים ומרפסת מרהיבה עם מעקות קלאסיים מבטון.

 המרפסת אפשרה לממתינים בתחנה ליהנות מהאוויר הצלול והצח ומהנוף עוצר הנשימה שנשקף אליהם. בחלקו הדרומי עמדו המשרדים ובית המגורים של מנהל התחנה ומשפחתו.

הורדת אויר, דופן הצמיג בולט החוצה ובום- אבן צור פוגעת בדופן ופוצעת אותו, האוויר יורד במכה והצמיג פסול.
אפשר לנסות איזו תולעת כזו או אחרת לפחות עד שיוצאים מהשטח. וזה מצב טוב חברים!!
המצב הרע בצמיג טיובלס מופיע בפצע גבולי בדופן שעדיין מחזיק על כרעיי תרנגולת בלחץ אוויר נמוך ומהירות נמוכה.
ואז אתה יוצא לכביש, ממלא אוויר רגיל ומתחיל לנסוע במהירות. אתם עם צמיג פצוע אנושות אבל לא שמתם לב,
מהירות עולה, הלחץ עולה והבום מגיע במכה, והיא תהיה כואבת במיוחד אם זה קורה בגלגל אחורי.
וכאן ארחיב איזה פרדוקס, איך זה שרוב התאונות בכביש “הכי טוב ומושקע” בארץ, הרי הוא כביש 6 ,נגמרות עם
הרוגים??? מסתבר שרוב התאונות בכביש זה נגרמות עקב פיצוץ צמיג המביא להתהפכות בלתי נשלטת. ורוב
התאונות האלו נגרמו עקב פיצוץ בגלגל אחורי.
צמיג עם פנימית
אומנם כבד מחברו )טיובלס(, לא ניתן לחבר מד לחץ או מערכת ניפוח נשלטת, המהירות הבטוחה לא יותר מ-130
ק”מ, כל סיכה המגיעה לפנימית משאירה אות על הג’אנט, יותר קשה להיגוי ועוד כמה חסרונות. אבל זה נכון לכביש
חברים. בשטח הסיפור שונה, אתה יכול לקבל חתכים בדופן וכל עוד אין פגיעה בפנימית הכל בסדר. נניח יש פגיעה
בפנימית, מחליפים או מתקנים וממשיכים לנסוע.
עכשיו, אחרי שהבנו שלשטח עדיף צמיג דיאגונאלי עם פנימית, אנו מבינים את גדולתם של צמיגי הג’אפס )חמישיות(
שבמשך עשרות שנים היו הרכב האולטימטיבי ברבים מצבאות העולם. עדיין יש כאלו בימח”ים.
זכרו כלל ברזל…צמיג צריך להיות דק וגבוה.
לצערי רוב הנסיעות הן בכביש. שם הטיובלס מנצח בגדול. אבל הטיובלס מלווה אותנו גם בשטח שם הוא כבר לא
כוכב. אז הפשרה הטובה ביותר זה לקחת פנימית מתאימה לצמיג שלך, לשמור אותה למקרה הצורך. היא תהיה
הפתרון הטוב ביותר.
לחץ אוויר.
חוץ מקרקע גרגירית כגון חול וחצץ, הורדת אוויר לא תתרום מאומה.
אנו צריכים נקודות לחיצה חזקים על הקרקע ולא פיזור המשקל על פני שטח רחב, דבר המביא להקטנת הלחץ על
יחידת השטח. הרכב שלו זז בעזרת חיכוך סטטי, חיכוך בו אין חשיבות לשטח פנים המגע בין שני גופים.
אז מדוע מורידים אוויר? כדי לשכך את הנסיעה, יותר נעים לגב, פחות רעידות ונזקים למכלולים, הרגשה טובה יותר.
אישית אני גם אוהב להוריד אויר לצורך זה ולא לצורך שיפור האחיזה. שם זה לא נותן כלום. מומלץ לא להוריד יותר מ-
%20 מלחץ הרגיל בכביש. מעבר לזה כבר דיברנו על הסכנות האורבות לנו בשטח.

לסיכום:
בשטח טרשים או סלעים אין צורך בהורדת אויר כלל. רוצים לרכך את הנסיעה בכל זאת? אפשר להוריד כ-%20
מניפוח הכביש.
בחול וחצץ יש להוריד %50 עד %70 מניפוח הכביש. יש להיזהר בפגיעה בדופן הצמיג או מפריקת הצמיג.
בבוץ מומלץ אפילו למלא כ-%10 יותר מניפוח הכביש.
מאחל לכם נהיגה בטוחה בתקווה שעזרתי לעשות קצת סדר בתחום.
בברכה, לייזרוביץ סורין
מדריך נהיגת שטח בכיר



בחלקו המזרחי של מבנה התחנה היה פתח עם גרם מדרגות, אשר הוביל לקומה השנייה. 

בקצה המדרגות הייתה מבואה קטנה, כשמשמאלה עמדה המרפסת שמעל לאולם הנוסעים ומימינה עמדה מרפסת נוספת, מרוצפת באריחים מקוריים מפעם. מעל הקיר הצפוני של המרפסת התנוסס שלט, עליו חרוט בשפה הערבית, בשיש חברוני יפיפה, השם “א-צראר”.

 

 מדרום לתחנה, באזור א-טינה, התפצלה המסילה לשתי שלוחות: שלוחה דרומית לכיוון תעלת סואץ, כולל באר שבע, ניצנה וקוסיימה )כיום בשטחי מצרים( ושלוחה מערבית לכיוון עזה, הנועדה לבסס ולתגבר את קו ההגנה של עזה – באר שבע.

 

 ממזרח לתחנה עמדו להם עצי תאנה, שמאוחר יותר גם הצלו על שני מבנים חדשים ששימשו כמחסנים, ונבנו ככל הנראה בתקופת המנדט. פיסת גן העדן הזו היא נוסטלגיה רומנטית ומתוקה שזורקת אותנו לאותם ימים היסטוריים טרם קום המדינה, ובאותה נשימה היא גם תשתית לסיפורים רבים חוצי לבבות ותרבויות. 

כך היה למשל סיפורה של צעירה יהודייה העונה לשם יהודית שלייפר לבית איינהורן. 

יהודית עבדה בתחנת הרכבת, בתפקיד שהיה שמור אז לגברים בלבד, כך שמינוייה נחשב לנדיר במיוחד. במסגרת תפקידה נדרשה לכוון ולרכז את תנועת הרכבות לשני כיוונים על מסילה אחת, וזאת מבלי שיתנגשו זו בזו. התושבים הערביים חיבבו במיוחד את יהודית, בייחוד מנהל התחנה הערבי שאימץ אותה ואפשר לה לגור בתחנת הרכבת יחד אתו ועם משפחתו, וזאת לאור סיוע הרואי שהעניקה לצעירה בדואית שכרעה ללדת בעודה ממתינה לרכבת. אבל זה היה כאין וכאפס לעומת מעשה התושייה הבלתי נתפס שלה, אשר הביא להצלת חייהם של מאות אנשים.

 באחד הימים יהודית הצליחה למנוע ברגע האחרון התנגשות בין שתי רכבות טרם כניסתן לתחנה. 

לאור זאת, ועל אף המתח העז שאפיין את יחסי היהודים – ערבים בשנות ה-30 באזור, הצליחה יהודית לרכוש את כבודם של כל תושבי האזור

צריכים עזרה?

התקשרו / שלחו הודעה או בקרו בחנות ונשמח לעזור!

אלטלף 9, יהוד | 03-535-3976 | זמינים גם בוואטסאפ

כתבות נוספות

רכבת הצראר – סורין לייזרוביץ

אני עוצם את העיניים, נשאב אל תוך מסע קסום שזורק אותי אל העבר,  אל אותו מקום בו הזמן עצר מלכת, בו קצב הנשימה מתמזג עם

צמיגים, לחץ אויר, קרקע ומה שביניהם!

עולה לי נוסטלגיה, בימים בהם הצבא היה רכוב על “החמישיות” )ע”ש מחלקת סיור גדודית( או בשם האמיתי “רבעטון” או “A2 151-M ,”אותם ג’פ”סים מפורסמים תוצרת